חוק האחד (רָא) עם ארז בטאט, פרק 7: בחירת החושך מול האור - על רעיון הקוטביות התודעתית והמשחק הקוסמי

שאלות:

19.15 שואל: אם כן הישויות החדשות ביותר מהדחיסות-השלישית שזה עתה עשו את המעבר מהשנייה עדיין מחזיקות בהטיה חזקה כלפי שירות-העַצְמִי. חייבים להיות מנגנונים רבים אחרים ליצירת מודעות לאפשרות של שירות-לאחרים.

אני תוהה, ראשית – שני דברים. אני תוהה לגבי המנגנון, ואני תוהה מתי מתרחש הפיצול, בו הישות יכולה להמשיך בדרך שבכיוון שירות-העַצְמִי שבסופו של דבר ייקח אותה לדחיסות הרביעית או החמישית.

אני מניח שישות יכולה להמשיך... יכולה להתחיל, נאמר, בדחיסות השנייה עם שירות מוחלט לעַצְמִי ולהמשיך בה ישירות ופשוט להישאר על מה שהיינו מכנים דרך שירות-העַצְמִי ולעולם לא לסגת ממנה. האם זה נכון?

רא: אני רא. זה לא נכון. מושג הדחיסות-השנייה של שירות-העַצְמִי כולל בתוכו שירות של אלו הקשורים לשבט או ללהקה. זה לא נתפס בדחיסות-השנייה כהפרדה בין העַצְמִי לעַצְמִי-אחר. הכל נתפס כעַצְמִי מֵאַחַר ובצורות מסוימות של ישויות הדחיסות-השנייה, אם השבט או הלהקה נעשים מוחלשים, כך גם הישות שבתוך השבט או הלהקה.

לישות החדשה או ההתחלתית מהדחיסות-השלישית יש הטיה, או חריגה, תמימה, הבה נאמר, לראות באלו שבמשפחה, בחֶבְרָה, במדינה, כפי שייתכן והייתם מכנים זאת, כעַצְמִי. לפיכך, למרות שזו חריגה שאינה מסייעת להתקדמות בדחיסות-השלישית, היא נטולת קיטוב.

ההפרדה נעשית ניכרת כאשר הישות רואה בעַצְמִי-אחרים כעַצְמִי-אחרים ומחליטה, באופן מודע, לבצע מניפולציות על עַצְמִי-אחרים לטובת העַצְמִי. זוהי תחילת הדרך עליה אתה מדבר.

19.16 שואל: אם כן, דרך רצון חופשי, לעיתים בחוויית הדחיסות-השלישית, הדרך מתפצלת, וישות באופן מודע ... ככל הנראה היא לא בוחרת באופן מודע. האם ישות בוחרת באופן מודע את הדרך הזו בנקודת הפיצול ההתחלתית?

רא: אני רא. אנו מדברים בהכללות, וזה מסוכן משום שהן לעולם לא מדויקות. עם זאת, אנו מבינים שאתה מחפש אחר הסקירה הכללית, ולכן נסיר אָנוֹמַלְיוֹת[1] ונדבר על הרוב.

רוב ישויות הדחיסות-השלישית נמצאות הרחק לאורך הדרך הנבחרת, לפני שההכרה בדרך הזו נעשית מודעת.

19.17 שואל: האם תוכל לומר לי איזו הטיה יוצרת את התנופה שלהם כלפי הדרך הנבחרת של שירות-העַצְמִי?

רא: אני רא. אנו יכולים לדבר רק מתוך דִּמּוּי. חלק אוהבים את האור. חלק אוהבים את החושך. זהו עניין התלוי בבורא הייחודי והמְגֻוָּן לאין-שיעור אשר בוחר ומשחק בין חוויותיו כילד בפיקניק. חלק נהנים מהפיקניק ורואים בשמש כיפיפייה, באוכל כטעים מאוד, במשחקים כמרעננים, וזורחים באושר הבריאה. חלק רואים בלילה כעָרֵב, הפיקניק שלהם הוא כאב, קושי, סבל של אחרים, ובחינה של סטיות הטבע. אלו נהנים מפיקניק אחר.

כל החוויות הללו זמינות. הרצון החופשי של כל ישות הוא זה שבוחר את צורת המשחק, את צורת העונג.

19.18 שואל: אני מניח שישות בכל אחת משתי הדרכים הללו יכולה להחליט לבחור נתיבים בכל זמן שהוא, ואולי לחזור על צעדים, כאשר שינוי הנתיב נעשה קשה יותר ככל שהיא מתקדמת יותר לאורך הדרך. האם זה נכון?

רא: אני רא. זה לא נכון. ככל שהישות התקטבה, כפי שתקרא לזה, יותר, כך יכולה הישות לשנות קוטביות בקלות רבה יותר, כיוון שיהיו בידיה כוח ומודעות רבים יותר.

אלה שהן חסרות-אונים באמת, הן אלה שלא בחרו באופן מודע אלא חוזרות על דפוסים ללא ידע על הַחֲזָרָה או על משמעות הדפוס.

19.19 שואל: אני מאמין שיש לנו נקודה מאוד, מאוד חשובה כאן. נראה, אם כן, שיש פוטנציאל קיצוני בקוטביות זו, בדיוק כפי שיש ב – לצורך ההקבלה, נשתמש בחשמל: יש לנו קוטב חיובי וקוטב שלילי. ככל שבונים יותר מטען בצד אחד, כך גדל הפרש הפוטנציאל וגדלה היכולת לבצע עבודה, כפי שאנחנו מכנים זאת, במישור הפיזי.

זה נראה לי כהקבלה מדויקת למה שיש לנו כאן ביחס לתודעה. האם זה נכון?

רא: אני רא. זה נכון במדויק.

[1] הערת המתרגם: כוונת רא היא ל-"מִקְרִים חֲרִיגִים", במובן הנפוץ והמקובל של ביטוי זה. בגלל הבלבול האפשרי עם המונח "חֲרִיגָה" כפי שנעשה בו שימוש לאורך הספר, נשמר המונח הלועזי המקורי בתרגום. במקור: "Anomalies".

©The Ra Contact 2018 by L/L Research (Louisville, KY) https://www.llresearch.org/he/